נתניהו מכיר את הפתיל הקצר של החברים הצעירים בן גביר את סמוטריץ', הוא גם מבין שיש גבול עד כמה הם יכולים למשוך באף את הבוחרים האידיאולוגיים שלהם
לא התעלה על עצמו
במסכתנו עבודה זרה מסופר שלוש פעמים אודות אישים מסוימים שזכו לקנות את עולמם בשעה אחת, ואלו הם: קטיעה בר שלום (י ע"ב), רבי אלעזר בן דורדיא (יז ע"א), והממונה שמיהר את פטירת רבי חנינא בן תרדיון בשעה שנהרג על קידוש ה' שלא יצטער הרבה (יח ע"א). ואו אז יצאה בת קול אל השלושה האלה והודיעה שהם מוזמנים לחיי העולם הבא. אבל פה זה לא נגמר. על כל אחד מהם בכה רבי ואמר: "יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים".
לרה"מ בנימין נתניהו זכויות רבות ב"ה, בביטחון על המדינה, בפיתוחה ובשגשוגה. לטעמי, נוכח השסע הנוכחי בעם, שסופו מי ישורנו, יכול היה ראש הממשלה לשדרג עתה את 'עולמו', ולזכות בו 'בשעה אחת', לו קיבל את ידו המושטת של נשיא המדינה והצעתו להיכנס להידברות עם כל מי שצריך על רפורמת לוין תוך כדי הקפאת הליכי החקיקה. בעיניים שלי זה גם היה יותר חכם מצידו של נתניהו לברך על יוזמת הנשיא (גם משום כבוד שכולנו אמורים לרחוש לנשיא המדינה) וכן משום שבסוף הסאגה הזו, כיפופיי הידיים בין ימין ושמאל וחוזר חלילה, בנוסח החוק עצמו, כשיובא להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, הרי ברור שתהיה איזושהי התקרבות בין שתי עמדות הקצה. אז בשביל מה להוציא לכולם את המיץ? באמת של הדבר, אם ננטרל ענייני אגו דו-צדדיים, משחקי כבוד והיצר "להראות לכם", בישיבה של שעות ספורות אפשר היה לברך על המוגמר. נתניהו סיפר לחברי סיעת הליכוד שהנשיא הרצוג פנה אליו בעניין הרפורמה "ואמרתי לו שהכתובת לעניין הזה הוא שר המשפטים יריב לוין. הוא שחזה, הוא שהכין והוא שמעביר יחד עם יו״ר ועדת החוקה בכנסת את הרפורמה הזאת להשלמה". מה שנקרא, זה לא אני, זה הם. אני – נתניהו – ראש קטן. כל כך לא אופייני לנתניהו. אם ללמד עליו זכות, אולי ביקש להראות כמרחיק עצמו מהנושא בגלל הסדר ניגוד האינטרסים עליו הורתה היועצת המשפטית. לא מאמין, אבל לא יכול להוכיח שלא… ויריב לוין, שר המשפטים שלנו, שיש הצופים כי בעידן שאחרי יחליף את נתניהו? כבודו לא מוכן לעצור את הליך החקיקה ולו לדקה אחת (ציטוט מפיו). הוא לא שולל אפשרות להידברות בהמשך, בין קריאה שנייה לשלישית, אבל כעת? אין עם מי ואין על מה לדבר. הגיוני, לא? לטעמי, לא.
כאבי בטן
הרגשה שלי, נתניהו ידע שאם ישיב בחיוב לפניית הנשיא הרצוג, יריב לוין יחזיר לו את המפתחות ואת משרד המשפטים, בדיוק הדבר האחרון שנתניהו צריך עתה, כשכל יום שעובר מקרב את נקודת הפיצוץ שלו ושל ממשלתו מול בן גביר וחבריו (מעניין, שהפעם דווקא סמוטריץ' נשמע יותר סובלני ביחס לממשלה ולעומד בראשה).
ומאיפה אני יודע שלבן גביר וחבריו כבר יש 'כאבי בטן' מהשותפות בממשלה? הנה דברים שאמר השר לביטחון פנים איתמר בן גביר בכנס מנהלים במוסדות הציונות הדתית בשבוע שעבר: "אני השר, ואני חבר קבינט, ויש לי גם את האפשרות להפיל את הממשלה, ואז אתה עושה את החשבון שלך. בוא נראה מה השגנו ומה אנחנו יכולים להשיג, ומה תמורת מה. צריך לומר את האמת, אני כן מרגיש שיש לי השפעה, אני כן מרגיש שאני דוחף את הדברים קדימה… כל בוקר אני נותן דין וחשבון לעצמי, וברגע שאני אחשוב שאני לא משפיע, לא מזיז ואין לי מה להיות, לא אשאר דקה אחת על הכיסא. אני עובד 24/7 וברגע שאמצע שאני לא מזיז כלום, אני לא נשאר שם לדקה. אבל נכון לעכשיו, אני יכול לומר שאחרי חודש משתנים דברים", אמר השר בן גביר.
משתנים? אולי כן, בטח שלא בקצב לו ייחל. נכון, בן גביר סגר את מאפיית הפיתות בבתי הסוהר, ביג דיל. נכון, הורסים טיפ טיפה יותר בתים, אבל זה ממש לא מה שהבטיח ובטח לא מה שקיווה. למשל, פיגועי הטרור בחודש החולף גבו מחירים כבדים, שמזמן לא ידענו. ארגון 'הצלה ללא גבולות' סיכם חודש קשה: 7 נרצחים הי"ד ו-38 פצועים ב-530 אירועי פח"ע ואלימות של ערבים במהלך חודש ינואר 2023. הספירה מתמקדת בפח"ע לעבר אזרחים, ישובים רכבים על הצירים וכוחות שמאבטחים את הצירים ולא כלולים בדו"ח עשרות יידויי אבנים, מטענים וירי לעבר כוחות הביטחון במהלך פעילות מידי לילה נגד מבוקשים.
עוד דוגמא? למרות קיזוז 'משכורות הטרור', יותר מ-11 מיליארד שקלים ממשיכים להיות מועברים לרשות הפלשתינית. ב'ישראל היום' צוטט ראש המחלקה המשפטית במכון למבט לתקשורת פלשתינית: "הגיע הזמן להתנות את העברת הכספים בהפסקת ההסתה".
למשל, לאחר הרקטה שנורתה ביקש בן גביר ישיבת קבינט דחופה, ולא קיבל. למשל, ביקש להרוס בניין גבוה בוואדי קדום שבמזרח ירושלים עם כמאה דיירים. ההריסה הזו נדחתה כבר כמה פעמים בלחץ אמריקני, נקבעה ליום שלישי או רביעי השבוע, והופה, בהתערבות נתניהו, בלחץ אמריקני ובאזהרות גורמים במערכת הביטחון שהריסת הבית (ועוד במזג אוויר חורפי קשה) תעורר מהומה רבתי במזרח ירושלים, ולא רק שם, העניין שוב נדחה. בן גביר לא אהב את זה, אבל מבטיח שיומו של הבניין הזה בוא יבוא. ומהר.
פינוי חאן אל אחמר? הממשלה שוב ביקשה מבג"צ דחייה של כמה חודשים (זוכרים את תשדיר הבחירות של בן גביר בעניין?), ועוד ועוד. אפילו את התקציב העצום עליו בנה לטובת שינויים מפליגים במשטרה ובכללם גיוס אלפי שוטרים הוא כבר מתחיל להבין (האוצר נתן לו להבין) שאין סיכוי שיקבל בתקציב הקרוב. סוף מרץ, אמרנו?
ואיומים 'תחזיקו אותי חזק' מתחילים לבוא גם מכיוונם של חברים בסיעתו 'עוצמה יהודית'. חבר בסיעתו, ח"כ תא"ל במיל. צביקה פוגל, שנשמע בראיונות ימינה-ימינה ושוב ימינה אפילו מבן גביר ומסמוטריץ', (אם כי מדבר בשפה רכה, רהוט, לא מתלהם, אבל כל מילה מלמיליאן) אמר השבוע לפתחי וזמרי בגלי ישראל ובגל"צ: "אם לא נקבל את היכולת התקציבית לממש את ההבטחות שלנו לציבור בביטחון פנים ובביטחון בכלל- לא נהיה בממשלה הזו". "לא נהיה בממשלה הזאת, מה לא ברור?". פוגל הוסיף: "איתמר אמר את זה בצורה מאוד ברורה, אני לא מדבר באוויר".
בעיניים שלי: נתניהו מכיר את הפתיל הקצר של החברים הצעירים בן גביר את סמוטריץ', הוא גם מבין שיש גבול עד כמה הם יכולים למשוך באף את הבוחרים האידיאולוגיים שלהם. אבל באותה המידה הוא מבין שהיכולות שלו לפרוע את השטרות עליהם חתם מולם ערב הבחירות, מוגבלות ביותר כשביידן מנהיג את ארה"ב (ולא סתם מזכיר המדינה האמריקני השאיר פה צוות בכיר שלו. שישגיח מקרוב). תשאלו, מה אתה לא מבין שלוקח זמן שהעניינים יסתדרו? אני בהחלט מבין, כמו גם שאני מבין ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם". אני רק מצפה לשמוע מהשניים את התובנה הזו ש"דברים שרואים מכאן לא ראינו משם", יחד עם טיפונת חרטה על כמה מה'יציאות' שלהם על ממשלות קודמות ועל מי שעמדו בראשן. כי "דברים שלא ראינו משם, אנחנו רואים כעת מכאן". תקוות שווא? אני יודע.
חפצים ביקרו
כל חברי הקואליציה חתמו על הצעת-חוק שזכתה לכינוי "חוק דרעי 2", ומהותה- תיקון לחוק יסוד הממשלה, לפיו בית המשפט יהיה מנוע מלהביע ביקורת שיפוטית על מינוי שרים וזהותם. כלומר, למי שנבחר להרכיב ממשלה בישראל, תהיה זכות מוחלטת לבחור את שריה, בלא אפשרות כלשהי לערער על כך. (מזל שלא הולך לאסור בחוק גם להרהר על כך). מטרת העל ברורה; להחזיר לתפקיד את יו"ר ש"ס אריה דרעי כשר הפנים וכשר הבריאות. הדיונים בעניין החוק יימשכו בשבועות הקרובים, וההערכה היא שלא יסתיימו במושב החורף. אני רק תוהה ככה ביני לביני, האם באמת כל חברי הכנסת של הקואליציה חשבו עד הסוף לפני שצירפו חתימתם להצעת-החוק על משמעותה גם בעידן שאחרי דרעי. לתת שליטה מוחלטת למרכיב הממשלה? (גם אם זה יהיה גנץ או לפיד?…). ושיהיה ברור. גם אני בין אלה הסבורים כי לישיבתו של דרעי בממשלה ובקבינט תרומה חשובה. אבל, מה לעשות, דרעי בהתנהלותו, בעיניים שלי, הכניס גול עצמי. מעניין אותי, למשל, האם ראשי הסיעות הדתיות עשו שאלת רב לפני כן, האם הביאו בפני רבותיהם את הסיבות בגינן בג"צ פסל את דרעי מלכהן כשר, ואם כן, מה ענו להם רבותיהם (שבטוח מכירים את פסוקי התנ"ך על "שריך סוררים…"). אני מעמיד את הטור הזה לתשובתם. אם תגיע. או אולי הם שואלים אותם רק כשהם יודעים שהתשובה שיקבלו מתאימה להם?
זה הקטן גדול יהיה
לא צריך להיות תומך נלהב של סיעת הציונות הדתית בכנסת כדי להסכים על זה שמרבית חבריה, כל אחד/אחת כשלעצמו/ה הם רציניים ואיכותיים. בעיניים שלי, יש בעיה עם ההתנהגות הדוגמטית של חלקם, הרואים את העולם רק בשחור-לבן (עיוורים לגווני האפור), יש בעיה עם סגנון הדיבור שלהם, עם מה שנתפס בעיניי כיהירות וגאווה, אבל אם ננטרל את אלה (מה כבר נשאר?), בסה"כ אלה חבר'ה רציניים ואיכותיים, שעושים את עבודתם ברצינות ראויה לחיקוי. השבוע הסיעה הזו קיבלה חיזוק, לטעמי משמעותי, עם השבעתו לכנסת של צבי סוכות (במקום סמוטריץ' שהתפטר ממנה ויוכל להקדיש את כול כולו למשרדיו החשובים). סוכות, שאת הפוליטיקה הממוסדת החל דווקא בבית מדרשו של בן גביר, עבר לסיעת הציונות הדתית ובפריימריז שם נבחר במקום גבוה, אבל בגלל השריונים שסידר סמוטריץ' לעצמו ולחבריו, נדחק אחורה ברשימה לכנסת. הלחצים והסבלנות השתלמו, והשבוע הושבע בכנסת. סוף טוב הכל טוב, צבי סוכות, בחור צעיר עם רקורד מרשים כולל כפעיל ומנהיג בנוער הגבעות, שבשלב מסויים הפנים כי הכנסת היא המקום דרכו ניתן להשפיע טוב יותר. סוכות, דמות סגנונית ונעימה, יוצא כיום נגד מעשיי אלימות של נוער גבעות, הוא מתנגד להקמת מאחזים על כל גבעה ('זה תפקיד הממשלה, ונפעל לכך'), ותתפלאו- הוא משתתף דרך קבע בהפגנות המחאה במוצאי שבתות. לא, הוא לא נושא שלטים נגד הממשלה או הימין. הוא בא לדבר. באחד על אחד. להראות שגם איש ימין, נער גבעות לשעבר, הוא לא שטן. להראות שחרף חילוקי דעות אידיאולוגיים, יש הרבה מן המשותף לימין ולשמאל. בעיניים שלי- ככה, ורק ככה, כן בונים חומה. חברה. מדינה. ללא ספק צבי סוכות הצעיר יבלוט בכנסת. הוא גם יהיה אורח מוזמן תדיר באולפנים כולם. בן גביר, סוכות מאחוריך. איך אומרים אצלנו? עוד נכונו לו עלילות.
לומד בדרך הקשה
לא קלים חייו של פוליטיקאי בכיר. המון התמודדויות. אבל לא אחת, ההתמודדויות המתסכלות ביותר הן פנימה. עם חבריי סיעתך שלך. ההיסטוריה של מפלגת העבודה, למשל, מלאה בסיפורים כאלה (רבין-פרס, אמרנו?), וגם בליכוד של ימינו, עם כל הניסיון והמנהיגות של נתניהו, הוא אוכל לא מעט קש עם כמה מהמקורבים אליו ביותר, שהתאכזבו מאי מינויים לתפקידים שייחלו. דני דנון, דוד ביטן, ואמסלם, שנראה כי סוף סוף מגיע השבוע להסכמה על מינויו לסגן שר (נוסף) במשרד המשפטים או משהו כזה. (החלום שלו משכבר. על חשבוננו, כמובן). כך או כך, אצל 'יש עתיד' של לפיד לא תשמעו על אופוזיציה פנימית (הגם שנמצאת ככה בשושו), להערכתי גם אצל סמוטריץ' לא, אבל למרבה ההפתעה, יו"ר סיעת 'עוצמה יהודית' כבר נתנסה באופוזיציה מבית מצד חבריו הקרובים ביותר, כמו ברוך מרזל, שהודיע על 'התנתקות', ובשבוע זה העז להרים ראש גם ח"כ אלמוג כהן, איש הנגב, שהובא לרשימת בן גביר לכנסת משום מקום. כהן, אחד שפיו וליבו שווים, כנראה עוד לא הפנים את כללי ההתנהגות בסיעה בכנסת, ונתן דרור ללשונו בדבריי ביקורת על תגובת הדלדל של מערכת הביטחון לירי הרקטות, כמו גם על אי פינוי מיידי של חאן אל אחמר ("החולשה בחאן אל אחמר משתקפת גם בעזה. אם לא תהיה תגובה מוחצת אנקוט בצעדים חריפים. אני מחוייב קודם כל לתושבי הדרום"). הפרשן הפוליטי של חדשות 12 עמית סגל, חשף שבן גביר איים בקבוצת וואטסאפ פנימית שאם אלמוג כהן לא ימחק את הציוץ המבקר את הממשלה, "הוא יעוף" כלשונו. ח"כ כהן, בשלב הזה, הרגיש חזק והגיב: "הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'", כלומר, אתה (בן גביר) בשלך ואני בשלי. תוך זמן קצר הוא מחק ציוץ זה, כנראה הבין שהשארתו יכולה לעלות לו ביוקר אצל הבוס. בקיצור, בפוליטיקה כמו בפוליטיקה. אולי קצת דבש, אבל הרבה עוקץ.
בשם אומרם
אם התרשמותי נכונה, הרבה מאיתנו מסתובבים בימים אלה עם מועקה בלב. לא בגלל הקור וענני הגשם שב"ה הגיעו. כולנו, בדרך זו או אחרת, חשופים למדיה, ומה שאנחנו רואים, שומעים או קוראים שם על הנעשה במדינתנו האהובה, בדגש על תוככי בית המחוקקים שלנו, עושה רע בנשמה. הבית שהיה אמור להקרין הרבה אור ותקווה על כל אחת ואחד מאזרחי המדינה האהובה הזו הפך לסוכן מדביק של שנאות ויריבויות. של קללות ומאבקים. נורא. כשהיינו ילדים, וזה היה מוקדם, נהגו לצ'פר את התלמידים הבוגרים בסיור בכנסת. אני מקווה שהפסיקו עם זה. לא, אני לא נוהג להשתתף בהפגנות מוצ"ש. לא אז, כשהימין הפגין, ולא היום, כשהשמאל-מרכז עושה זאת. אבל בעיניים שלי, אלה גם אלה עושים זאת, ברובם המוחלט, מתוך דאגה כנה למה שהם רואים כטובתה של מדינת ישראל ותושביה. איש איש ותפיסתו, אבל רוב רובם באים מתוך כוונה טובה וטהורה. גם אם אני חלוק עליה בכל מכל. כך אני מאמין. מוצא כיפים וראויים דברים שצייץ השבוע מוטי קרפל, ומביאם 'בקטנה':
"חבריי מהימין. עכשיו אתם רואים כמה קל להסית. בדיוק כמו שפוליטיקאים ציניים ושאפתיים הסיתו אתכם שנה שלימה נגד הממשלה הקודמת, עכשיו מסיתים את מצביעי השמאל נגד הממשלה הנוכחית. הרפורמה המשפטית איננה קץ הדמוקרטיה בדיוק כפי שממשלת בנט-לפיד לא הייתה קץ המדינה היהודית; והרפורמה הזו לא תהפוך את מדינת ישראל לאיראן, בדיוק כפי שהממשלה הקודמת לא הפקירה את ישראל לידי התנועה האיסלמית. גם השמאל יודע להפעיל מכונת רעל. גם הוא יודע לגרום לאנשים לא להירדם בלילה מרוב חרדה לגורל המדינה. לפני הבחירות האחרונות, במאמר 'הפעם אצביע בפתק לבן', כתבתי: 'לא מעניין אותי שגוש נתניהו ינצח. כמובן, אין לי שום עניין שגוש השמאל והערבים ינצח. בעת הזו כל ממשלה צרה היא אסון לישראל, ולא אתן את ידי לתקומתה – גם אם זו תהיה ממשלת ימין. המחשבה שצד אחד יכניע את האחר בסוף סבבי הבחירות האומללים הללו נראית לי ילדותית. עם קשה עורף אנחנו, משני הצדדים. שום צד לא יכפה על האחר את סדר היום שלו על אפו ועל חמתו. רק אחדות חדשה שתיוולד מתוך המאבק הזה תוכל לרפא את הפצעים'".
(יתרו תשפ"ג)